×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
אסתר ג׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) אַחַ֣ר׀ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה גִּדַּל֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֜וֹשׁ אֶת⁠־הָמָ֧ן בֶּֽן⁠־הַמְּדָ֛תָא הָאֲגָגִ֖י וַֽיְנַשְּׂאֵ֑הוּ וַיָּ֙שֶׂם֙ אֶת⁠־כִּסְא֔וֹ מֵעַ֕ל כׇּל⁠־הַשָּׂרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃ (ב) וְכׇל⁠־עַבְדֵ֨י הַמֶּ֜לֶךְ אֲשֶׁר⁠־בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֗לֶךְ כֹּרְעִ֤ים וּמִֽשְׁתַּחֲוִים֙ לְהָמָ֔ן כִּי⁠־כֵ֖ן צִוָּה⁠־ל֣וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וּמׇ֨רְדֳּכַ֔י לֹ֥א יִכְרַ֖ע וְלֹ֥א יִֽשְׁתַּחֲוֶֽה׃ (ג) וַיֹּ֨אמְר֜וּ עַבְדֵ֥י הַמֶּ֛לֶךְ אֲשֶׁר⁠־בְּשַׁ֥עַר הַמֶּ֖לֶךְ לְמׇרְדֳּכָ֑י מַדּ֙וּעַ֙ אַתָּ֣ה עוֹבֵ֔ר אֵ֖ת מִצְוַ֥ת הַמֶּֽלֶךְ׃ (ד) וַיְהִ֗י [כְּאׇמְרָ֤ם] (באמרם) אֵלָיו֙ י֣וֹם וָי֔וֹם וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵיהֶ֑ם וַיַּגִּ֣ידוּ לְהָמָ֗ן לִרְאוֹת֙ הֲיַֽעַמְדוּ֙ דִּבְרֵ֣י מׇרְדֳּכַ֔י כִּֽי⁠־הִגִּ֥יד לָהֶ֖ם אֲשֶׁר⁠־ה֥וּא יְהוּדִֽי׃ (ה) וַיַּ֣רְא הָמָ֔ן כִּי⁠־אֵ֣ין מׇרְדֳּכַ֔י כֹּרֵ֥עַ וּמִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה ל֑וֹ וַיִּמָּלֵ֥א הָמָ֖ן חֵמָֽה׃ (ו) וַיִּ֣בֶז בְּעֵינָ֗יו לִשְׁלֹ֤חַא יָד֙ בְּמׇרְדֳּכַ֣י לְבַדּ֔וֹ כִּֽי⁠־הִגִּ֥ידוּ ל֖וֹ אֶת⁠־עַ֣ם מׇרְדֳּכָ֑י וַיְבַקֵּ֣שׁ הָמָ֗ן לְהַשְׁמִ֧יד אֶת⁠־כׇּל⁠־הַיְּהוּדִ֛ים אֲשֶׁ֛ר בְּכׇל⁠־מַלְכ֥וּת אֲחַשְׁוֵר֖וֹשׁ עַ֥ם מׇרְדֳּכָֽי׃ (ז) בַּחֹ֤דֶשׁ הָרִאשׁוֹן֙ הוּא⁠־חֹ֣דֶשׁ נִיסָ֔ן בִּשְׁנַת֙ שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ הִפִּ֣יל פּוּר֩ ה֨וּא הַגּוֹרָ֜ל לִפְנֵ֣י הָמָ֗ן מִיּ֧וֹם ׀ לְי֛וֹם וּמֵחֹ֛דֶשׁ לְחֹ֥דֶשׁ שְׁנֵים⁠־עָשָׂ֖ר הוּא⁠־חֹ֥דֶשׁ אֲדָֽר׃ (ח) וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ יֶשְׁנ֣וֹ עַם⁠־אֶחָ֗ד מְפֻזָּ֤ר וּמְפֹרָד֙ בֵּ֣ין הָֽעַמִּ֔ים בְּכֹ֖ל מְדִינ֣וֹת מַלְכוּתֶ֑ךָ וְדָתֵיהֶ֞ם שֹׁנ֣וֹת מִכׇּל⁠־עָ֗ם וְאֶת⁠־דָּתֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵינָ֣ם עֹשִׂ֔ים וְלַמֶּ֥לֶךְ אֵין⁠־שֹׁוֶ֖ה לְהַנִּיחָֽם׃ (ט) אִם⁠־עַל⁠־הַמֶּ֣לֶךְ ט֔וֹב יִכָּתֵ֖ב לְאַבְּדָ֑ם וַעֲשֶׂ֨רֶת אֲלָפִ֜ים כִּכַּר⁠־כֶּ֗סֶף אֶשְׁקוֹל֙ עַל⁠־יְדֵי֙ עֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֔ה לְהָבִ֖יא אֶל⁠־גִּנְזֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ (י) וַיָּ֧סַר הַמֶּ֛לֶךְ אֶת⁠־טַבַּעְתּ֖וֹ מֵעַ֣ל יָד֑וֹ וַֽיִּתְּנָ֗הּ לְהָמָ֧ן בֶּֽן⁠־הַמְּדָ֛תָא הָאֲגָגִ֖י צֹרֵ֥ר הַיְּהוּדִֽים׃ (יא) וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְהָמָ֔ן הַכֶּ֖סֶף נָת֣וּן לָ֑ךְ וְהָעָ֕ם לַעֲשׂ֥וֹת בּ֖וֹ כַּטּ֥וֹב בְּעֵינֶֽיךָ׃ (יב) וַיִּקָּרְאוּ֩ סֹפְרֵ֨י הַמֶּ֜לֶךְ בַּחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן בִּשְׁלוֹשָׁ֨ה עָשָׂ֣ר יוֹם֮ בּוֹ֒ וַיִּכָּתֵ֣ב כְּֽכׇל⁠־אֲשֶׁר⁠־צִוָּ֣ה הָמָ֡ן אֶ֣ל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵֽי⁠־הַ֠מֶּ֠לֶךְ וְֽאֶל⁠־הַפַּח֞וֹת אֲשֶׁ֣ר׀ עַל⁠־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֗ה וְאֶל⁠־שָׂ֤רֵי עַם֙ וָעָ֔ם מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְעַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשׁוֹנ֑וֹ בְּשֵׁ֨ם הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ֙ נִכְתָּ֔ב וְנֶחְתָּ֖ם בְּטַבַּ֥עַת הַמֶּֽלֶךְ׃ (יג) וְנִשְׁל֨וֹחַ סְפָרִ֜ים בְּיַ֣ד הָרָצִים֮ אֶל⁠־כׇּל⁠־מְדִינ֣וֹת הַמֶּ֒לֶךְ֒ לְהַשְׁמִ֡יד לַהֲרֹ֣ג וּלְאַבֵּ֣ד אֶת⁠־כׇּל⁠־הַ֠יְּהוּדִ֠ים מִנַּ֨עַר וְעַד⁠־זָקֵ֜ןב טַ֤ף וְנָשִׁים֙ בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד בִּשְׁלוֹשָׁ֥ה עָשָׂ֛ר לְחֹ֥דֶשׁ שְׁנֵים⁠־עָשָׂ֖ר הוּא⁠־חֹ֣דֶשׁ אֲדָ֑ר וּשְׁלָלָ֖ם לָבֽוֹז׃ (יד) פַּתְשֶׁ֣גֶן הַכְּתָ֗ב לְהִנָּ֤תֵֽן דָּת֙ בְּכׇל⁠־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֔ה גָּל֖וּי לְכׇל⁠־הָֽעַמִּ֑ים לִהְי֥וֹת עֲתִדִ֖ים לַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (טו) הָֽרָצִ֞ים יָצְא֤וּ דְחוּפִים֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ וְהַדָּ֥ת נִתְּנָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֑ה וְהַמֶּ֤לֶךְ וְהָמָן֙ יָשְׁב֣וּ לִשְׁתּ֔וֹת וְהָעִ֥יר שׁוּשָׁ֖ן נָבֽוֹכָה׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א לִשְׁלֹ֤חַ =ק-מ ובדפוסים
• ל!=לִשְׁלֹ֤ח (חסר פתח גנוב בחי״ת)
• הערות דותן והמקליד
ב מִנַּ֨עַר וְעַד⁠־זָקֵ֜ן =ל ובדפוסים
• הקלדה=מִנַּ֨עַר וְעַד⁠־זָקֵ֨ן (!) בטעות בעקבות BHS עד שתקנו בגירסה 4.20.
E/ע
הערותNotes
(א) אחר הדברים האלה – הנראה בעיני כי הסבה המחייבת המצוה על כל רב ביתו לשלם לאיש כמעשהו היא אשר חייבה למלך להגדיל את ממוכן הוא המן (מגילה י״ב:) על אשר יעצו עצה טובה אחר אשר יצא הדבר טוב בעיניו ותשא חן וחסד לפניו אסתר כמו שהוא מבואר מהכתובים ומן המשתה כי על כן עשה המלך הנחה למדינות ועל כן נתחייב להגדיל את ממוכן אשר השיא אותה העצה והנה טובתו היתה שמה שהיה נוסע באחרונה שם את כסאו מעל כל השרים הפך מה שהיה ונגד כל העם נתרבה כבודו במה שצוה כל העם שיכרעו ויפולו מלפניו כמו שיכרעו וישתחוו לאלהיהם. אבל זאת המצוה היתה לו שיכריח את העם שישתחוו לפניו כי הוא היה רודף אחר השררה וזה אומרו כי כן צוה לו המלך ולכן הגידו לו עבדי המלך ולא המלך עצמו. כי נראה שלא היתה הדת ההיא מפורסמת מפי המלך ולכן לא נחשב לו לאשמה על מרדכי על אשר לא היה כרע ומשתחוה לפניו. זהו שאמר אחר כך ויספר להם המן את כבוד עשרו ורוב בניו כי יראה שלא נתפרסם לה כדי שלא להטיל קנאה על השרים כי אם מפיו ואפשר לומר שגם כל אותם הבנים לא היו מזרש אשתו ולא היו נודעים בפרסום ולכן הוצרך להניח צורת צלם בבגדיו כדברי רז״ל (אסתר רבה ו׳) כדי שעל ידי הצורה ההיא ישתחוו לו ובו יתקיים מה שפירשנו בכי כן צוה לו המלך וכן כי מוצא אני שכרם שהשפע האלהי הנבדל מכל חמר הנה הוא שופע באמצעות המלאך והשכל הנבדל ג״כ מחמר שופע על שכל הנביא אשר הוא נבדל כאשר הוא אז בפעל. ונאצל גם כן כח המלאך הגלגל והכוכבים הבלתי נבדלים מחמר שופע באמצעות האשרות והעצים או מצבת אבן אשר הם ג״כ חמר גמור על הכח הדמיוני החמר. אשר בשאר האומות העכו״ם כי לכן אומרים קדמות העולם ונותנין הממשלה לו כדברי הרמב״ם ז״ל (מ״נ ח״ב פ׳ כ״א וכ״ב).
וכמו – שהראשונים כלם שכל, כן האחרונים כלם חמר כי על כן אמר דוד (תהלים קט״ו) כמוהם יהיו עושיהם. יראה כמו שהם חמריים ובעלי דמיון כמו שאמרו רז״ל (סוף מסכת קינין) זקני העכו״ם כל זמן שמזקינין מטפשין יותר והטפשות נתוספת בהם להיות כחם ההיולאני חמר מה שאין כן בחכמי ישראל שכחם שכלי כן הם נעשים ידמו אל הגלגל אשר הוא עשה בהם ועל כן מצינו בדניאל אחרי אשר הגיד חלום המלך ופתרונו (דניאל ב׳) גם ידע קריאת אותיות מלאכי השרת (שם ה׳) אמרו בלבם אשר הוא ראוי שיעבד כי לא גרע מן האשרה אשר רצונם שיעבדו כאמצעיים להוריד באמצעותם כח הגרם השמימיי וכן נדמה להם דניאל אמצעי אשר עליו כח אלהי עד שלכן קראוהו בלטשצר כשום אלהיהם (שם ד׳) כלומר אמצעי שלו וכאלו שניהם הם כח אחד שלם ולכן עבדהו עבודת האמצעיים שנאמר (שם ב׳) ומנחה וניחוחין וגו׳ לא על דרך אלהות כי מי פתי יסור הנה וזהו הנראה מצות זה המלך לעשות להמן כי נדמה אליו כח אלהי בעצתו זאת הנזכרת וראוי אם כן לעובדו כאמצעי כמו שצוה ג״כ פרעה על יוסף (בראשית מ״א) ויקראו לפניו אברך ויקרא שמו גברא די מטמרן גליין ליה (שם בתרגום אונקלוס) אלא שלא צוה לשרים אלא לעם כי לא נראה לו זה הכח כל כך בפירוש ומפני זה לא יכרע ולא ישתחוה להיות כבודו זה לשם אלהות וזה כי הגיד להם אשר הוא יהודי אמר להם כמתנצל כי לכן לא יכרע ולא ישתחוה אליו מפני היותו יהודי והדת אומרת (שמות ל״ד) לא תשתחוה לאל אחר וגם אפשר לומר שכוון בזה לשוב מעון השתחוות לצלם דהבא די הקים נבוכדנצר (דניאל ב׳) שהיא היתה הסבה אל זאת הצרה לדברי רבי שמעון בן יוחי (מגילה י״ב.) כמו שצותה לשוב מעון המשתה שחטאו בו כדברי תלמידיו (שם) ובזה הותרו הספקות האחת והשני והשלישי מן העניינים.
(ו) ויבז בעיניו לשלוח יד – אמר כי אחר אשר ידע כי סבת הקפדת מרדכי בכבודו משום דת ישראל לא רצה לשלוח בו יד לבדו מצדו לבדו כי ג״כ מצד שהוא יהודי ובזה נכללו א״כ כל היהודים וזאת היא הסבה אשר יצא הפור הוא הגורל בחדש אדר עם היות שהוא זמן נבחר אל האומה ישראלית כאמרו בפ׳ ד׳ דתעניות (כ״ט.) אמר ר׳ יהודה בר שילה משמיה דר׳ כשם שמשנכנס ראש חודש אב ממעטין בשמחה כך משנכנס ר״ח אדר מרבין בשמחה. אבל מפני שהוא ג״כ חדש שבו נפטר הסרסור הגדול משה רבנו ע״ה אשר על ידו נתנה התורה לישראל אחר אשר עקר הפור ההוא היה לאבד הדת כאמור ולא יצא בחדש הה׳ אשר הוא חדש נפילת העם מצד התחלת האומה וזהו שאמר בגמרא (מגילה י״ג:) כיון שנפל לו בירח אדר היה שמח אמר מרע״ה מת בירח אדר שנפל לי הפור ולא זכר כי בז׳ באדר מת משה ובו נולד ולכן מצינו שלא שלח מרדכי כתב ההצלה והתשועה עד חדש סיון החדש שבו נתנה התורה עם היות שתשועתינו היתה בחדש ניסן. ונראה לי בטעם בחירת המן בי״ג יום בו למה שאז הירח בו על הרוב אשר הוא המזל השליט שלהם כמו שהשמש בו בחדש אב ולכן המבחר שלא היה בו ביום גם אסתר אמרה ינתן גם מחר וגו׳. כי גם בו בקצת היום תשב הירח בו ובזה יודע כח גבורת רעת ישראל התיש כח גבורת המזל והצילנו מידו כאשר יתבאר בו בע״ה. ועל כן קראו לימים האלה פורים ובזה הותר הספק הרביעי. (ז) בחדש – כבר הוא נודע לכל חכם לב היות החוקרים מתארים לו יתברך תוארים בייחוד והם הרצון והיכולת והחכמה. וזה כי זולתם יחד נמנע שום פועל מהפעולות הטובות כמבואר אצלי במזמור (תהלים קי״א) אודה ה׳ בכל לבב עד סמוכים לעד לעולם עד שבזה נבדלו פעולותיו יתברך מפעולות זולתו באלו הכחות כמאמר (ירמיהו י׳) מאין כמוך ה׳ גדול אתה וגדול שמך בגבורה. מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה. ביאר כי חכמתם וכחם ושכלם לא חשוב לו יתברך כלל וזה הרשע רצה להמציא למצוא שלשתם בידו לכלות בהם רגל מן השוק כי הרצון ביארו בויבקש המן להשמיד את כל היהודים: ועל החכמה אמר הפיל פור הוא הגורל לפני המן או שאותם הפורים היה המובן מהם בהסכמת המן ערל בחכמת המערכת ההיא נתחכם כל אשר תשיג ידו. ועל היכולת אשר לא היה בו אמר. (ח) ויאמר המן ישנו עם אחד – בגמרא (מגילה שם) ליכא דידע לאשתעויי לישן בישא ואני אומר כי הערים זה הרשע לספר כפירה וגנות היותר אפשר מעורב בקצת אמת אשר הוא להעמיד שקרותו ולהגיע אל מבוקשו. וזה שהאיש הטוב והישר יהיה באחד משנים או שלשה אופנים. האחד כשיהיה מזגו טוב אוהב אהוב את הבריות ומקרבן וזו היא מדה נמשכת אל זכות החמר. ואם לפי שכלו שכל אשר העמיק בחכמתו להשיג במעמקי חכמה האמתית וצלל בה כפי האפשרות וזו היא מעלה שכלית. ואם אין אחד משנים אלא יש לו הסבל ובית קבול להוראת המורה אמנם אשר מעצמו לא יבין ולא ישמע לקול מורה זה האיש אשר לא יועיל ותקנתו קלקלתו והנה על שלשתם אמר ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים הפך טוב המזג וטבע האהבה והקרבה זה בזה כנמצא בעונותינו היום כי פרוד בני ישראל זה מזה על ידי שנאת חנם רב הוא. וגם כפי השכל דתיהם שונות מכל עם אי זה דת תסכים בדתיהם ובחקותיהם. השעטנז. ואפר הפרה. וכלאים. ודומיהם.
ואת דתי המלך אינם עושים – מאמר מוריהם. והראיה מדוע אתה עובר את מצות המלך. ואין להם תקנה אין לך סבה גדולה מזו לקיים אותם כי אם על דבר הכסף המושב לך בכל שנה בעבדה אשר הם עובדים ויהיו למס כי אז בודאי תאבד התועלת כקיום בעל החמור המכה אותו בעבור שכר שכירותו וזה ולמלך אין שוה להניחם ירצה לא יועיל לך הנחתם ועזיבתם אבל אותו ההפסד אנכי אערבנו אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה. יראה, עושי המלאכה הרעה ההיא הם יביאו לך מעושר העם ההוא זה הכסף אשר הוא יותר טוב. ופירותיו יהיו יותר מהמס ההוא כמו שאמר להלן ושללם לבוז כמו שהסכימו בזה קצת המפרשים. וראוי לדעת כי זה הצורר חכם היה והוא היה יודע כי סגולת האחדות היא דבקה עם כל זרע ישראל כי יש להם אל אחד ותורה אחת ועם אחד והוא שומר אותם על דרך חבור עצבים אפרים הנח לו (הושע ד׳). חלק לבם עתה יאשמו (שם י׳). והסגולה הטבעית בם להיות נמצאת בהתחלותיהם האחדות כפי החמר וכפי הצורה שנאמר (דברים ו׳) ה׳ אחד. ונאמר (יחזקאל ל״ג) אחד היה אברהם. ונאמר (ישעיהו נ״א) הביטו אל אברהם אביכם כי אחד קראתיו כענין שנאמר (בראשית ג׳) הן האדם היה כאחד ממנו יחידא כתרגומו. והבאת האחד זה בזה לא יולד משתיהם כי אם אחד ואם כן יתחייב כי ישראל אשר הם תולדותם יהיו נקראים אחד וכן אמר דוד ע״ה ומי כעמך ישראל גוי אחד (דברי הימים א י״ז) עד שבהפרדם יהודה ואפרים אמר הנביא שנפסדה צורתם זהו שאמר הלא אב אחד לכלנו הלא אל אחד בראנו (מלאכי ב׳) והם השתי ההתחלות אם כן מדוע נבגד איש באחיו אשר יורה על החלוק וההפרדה כי בזה הצד נחלק הברית והסגולה אשר בהתחלות ולעתיד בשעת תקונם והיו לאחדים בידך (יחזקאל ל״ז) והנה בהמול אנשי שכם נאמר גם כן עליהם והיינו לעם אחד (בראשית ל״ד) כי יכנסו תחת השתי ההתחלות הנזכרים וגם זה הרשע ידע שזאת הסגלה הנה היא הנמצאת עמנו ושומרת אותנו וזה אומרו ישנו עם אחד יראה שעתה הוא בהפך חלק לבם עתה יאשמו עת לעשות לה׳. ויש במדרש (שוחר טוב תהלים כ״ב) במזמור למנצח על אילת השחר סמך אל זה אמר אין לך ימים קשים לישראל והיו באפלה כאותם הימים שהיו בימי המן שאמר אל המלך ישנו עם אחד מפזר ומפרד בין העמים וגו׳ וכיון שידעה אסתר כן אמרה לך כנוס את כל היהודים וזה מבואר.
(יא) ויאמר המלך – יראה בזה כי אותו הכסף הנמצא ליהודים יותן לך וגם בעליו יומת. וראוי לדקדק אומרו והעם לעשות בו כטוב בעיניך. שאם נתן לו רשות לעשות מה שירצה לא צוה שיכתבו הספרים בשמו. אבל הרשות שיעשה מה שלבו חפץ ולעדות נתן לו חותמו. (יב) ויקראו סופרי המלך – בכאן טעה טעות גדול והוא הטעות הנזכר כי כתב הספרים אל שרי המלך בייחוד אשר אין ספק כי כלם או רובם היו נמשכים לדעתו והיו מזרע עמלק. ולכן לדעתו יכתוב להם כל לבו אלא שכתב בשם המלך וחתם בטבעתו כאלו המלך המצוה עצמו מה שלא צוה ולא נתן לו רשות ולכן טרח וכתב לן קרא בשם המלך אחשורוש נכתב ונחתם בטבעת המלך. ולמעלה אמר והעם לעשות בו כטוב בעיניך. ראה כי בפירוש אמר למרדכי ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם בשם המלך. (יג) ונשלוח ספרים ביד הרצים – אלה הם לדעתי אחרים אשר לא גלה בהם למען לא תפסד הכוונה אבל המפורסם מהם להשמיד כי אלה הספרים הולכים אל כלל העם. (יד) וזהו מה שסמך פתשגן הכתב להנתן דת בכל מדינה ומדינה צוה שתהיה המשך כל המלאכה הרעה ביום אחד למה ששם נפל הפור וראה שאין מקום אליו אל היום הנמשך כי שמא אין מבט היום ההוא יפה לו כי בו נתלו עשרת בני המן ונהרגו בשושן שלש מאות איש עד שנראה שלכן שאלה אסתר גם מחר כי גם היא קראה באותו הספר שקרא המן וזה יהיה ההתר הספק הו׳ אם מפני שאחר שהפור יצא על הדת ולא מצא שום יום כי אם פטירת הסרסור הנזכר ויום גודל הכאב שלו אשר הוא סוף הזמן שלו ואחריו הם ימי חזק האומה כי מזל שלהם סמוך לרומו כנודע לכל חכם לב וכבר כתבנו טעם אחר יפה למעלה על הבחירה בי״ג בו. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×